<h1>ראבי"ה סימן תתק"נ</h1>
<h2>דף לב.</h2>
שאלני הרב ר' שאלתיאל. גרסינן בפרק בתרא דנידה (ס"ו ב') מעשה בשפחתו של רבי שטבלה ונמצא עצם בין שיניה, ופרשב"ם שטבלה לטהרות כההיא דשפחתו של רבן גמליאל דפ"ק דנידה (ו' ב'). ומיבעיא ליה אי לבעלה בעיא טבילה לנידותה אי נמי לגבי ישראל הבא עליה אי קאי עלה בכרת או לא. השיבותיו פשיטא לי דדין נידות נוהג בה, לגבי עבד אי נמי לגבי ישראל, כי ישראלית. ולאו דווקא נקט (רבנן) [רבנו] לטהרות. דתניא בפרשת זבה בתורת כהנים (פ' מצורע רפ"ה) ואשה בין גיורת בין שפחה בין משוחררת בין בת ישראל כי תזוב זוב דמה וגו' זבה מחמת עצמה ולא מחמת וולד. ונראה דאע"ג דואשה כי תהיה זבה האמור בנידה מפקי לדרשא אחרת לרבות קטנה [נדה מ"ד ע"א], גלי בזבה וה"ה לנידה. ותו דכל נשיא האידנא ספק זבות נינהו כדאיתא בנידה (ס"ז ב'), והא איתרבאי לזיבה. ותו דזבה בלא נידות לא משכחת ליה וכי איתרבאי לכל (פרשה) [פרטא] האמור בפרשה איתרבאי לספירת ז' נקיים איתרבאי וכתיב ואחר תטהר אחר מעשה תטהר. והא מייתינן בשילהי נידה (שם) לגבי בעלה. וכתיב ואיש כי ישכב את אשה זבה וגו' וכיון דכתיב אשה ממילא איתרבאי שפחה. וא"ת למה לי קרא תיפוק ליה מלה לה מאשה. תריץ כדמשנינן בפ"ק דכריתות (ז' ב') אהא דתנן אלו מביאות קרבן ונאכל המפלת וכו' עד וכן השפחה, ומפ' בגמרא שפחה מנלן דתניא בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה מניין ת"ל אשה מכל מקום. ובתורת כהנים (ר"פ תזריע) גרסינן שפחה בין משוחררת בין שאינה משוחררת מניין ת"ל אשה. ופריך מאי וכן השפחה, פירוש פשיטא דהא גמרינן לה לה, ומשני סד"א כי אמרינן כל מצוה שהאשה חייבת עבד חייב אשה פטורה עבד פטור הני מילי דבר ששוה באיש ובאשה אבל יולדת דבנשים איתה ובאנשים ליתה אימא לא תתחייב שפחה להכי תנן וכן השפחה. ואומר אני דהוא הדין דהך פירכא ופירוקא שייכא לשנויי נמי אקרא דאשה דאיצטרך לרבויי שפחה. דדכוות' פרכינן בפ"ק דחגיגה (ד' א') אקרא דאת פני האדון כי האי גוונא. ובפ"ק דתמורה (ב' ב') נמי כי האי גוונא אפירכא דקרא דכי יעשו מכל חטאת האדם וגו' אמילתא אחריתי. והוא הדין אריבוייה דזיבה שייך נמי לשנויי הכי, דאיש אינו מטמא מדם היוצא מפי אמה כמו אשה ועוד יש חילוק ביניהן. ומיהו עבד איתרבאי נמי בתורת כהנים (ר"פ זבים) לגבי איש כי יזוב יהיה זבה וגו' כדין ישראל. ואע"ג דלא תפסי בה קידושין שייך בה כרת כדין הבא על הפנויה נידה או על אשת איש נידה. כדתנן בפרק ד' אחין (יבמות ל"ג ב') שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו של זה לזה ושל זה לזה חייבין עליה משום אשת איש וכו' עד ואם היו נידות חייבין אף משום נידה. ובכריתות פרק אמרו לו (י"ד א') תנן יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאות הבא על בתו ואחותו ואשת אחיו ואשת אחי (אחיו) [אביו] ואשת איש ונידה. ומייתי לה בגמרא באיסור מוסיף הויא ליה נידה מיגו דאיתוסף איסורא לגבי בעלה איתוסף בה נמי איסורא לגבי דידיה. ומינה שמעינן נמי אפנויה, דאיסור אשת איש איסור אחר בפני עצמו הוא, ומשום נידה מיחייב אע"ג דלאו אשתו היא, הילכך גבי שפחה נמי לא שנא. וכלו ברייתות תנן סתמא הבא על הנידה, משמע אפילו פנוייה. ובריש פרק בנות כותים (ל"ב א') ובתורת כהנים (זבים פרשתא ד') מרבי' אפילו בת יום אחד לנידה, ומיהו אין ראייה משום דאיכא למימר לטהרות קאמר, דהא אין ראוייה לביאה, וכן משמע התם (פ' בנות כותים) גבי והטבילוה קודם לאמה. וגם מההיא דפ"ב דע"ז (ל"ו ב') דגזרו הבא על הגויה חייב משום נשג"א נשג"ז אין ראייה, דהתם גזרו אפילו אי לאו נידה היא כי היכי שגזרו משום שפחה ומשום אשת איש אע"ג דליתנהו בה. ובברכות בפרק מי שמתו הלכה בעל קרי בירושלמי (ה"ד) גרסינן בימי ר' יהושע ב"ל בקשו לעקור את הטבילה הזו מפני נשי הגליל שהיו נעקרות, פירוש אטבילות בעלי קריים קאי ולא היו משמשין בעליהן בשביל טורח הטבילה שחרית, אמר להן ר' יהושע ב"ל דבר שהוא גודר את ישראל מן העבירה אתם מבקשין לעקור אותו מהו גודר מן העבירה מעשה בשומר כרמים שבא ליזקק עם אשת איש עד שהן מתקנין היכן הן טובלין עברו עוברין ושבין ובטלה העבירה מעשה באחד שבא ליזקק לשפחתו של ר' אמרה לו אם אין גבירתי טובלת אין אני טובלת אמר לה לא כבהמה את אמרה לו לא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל שנאמר כל שוכב עם הבהמה וגו'. ואע"ג דמעשה דאשת איש משום טבילה דידיה מייתי שהיו מתקנין אנה יטבול לאחר ביאה מקירויו, מיהו גם היא היה לה לטבול דקאמר האיך הם טובלין. ומעשה בשפחתה של ר' משום טבילה דנידות הוה ואע"ג דאטבילה קרי מייתי לה, אגב גררא מייתי לה דאיכא פרישת עבירה על ידי טבילה. ואע"ג דקאמר לה לא כבהמה את, איהי הות גמרא טפי מיניה וידעה דבעי טבילה ולפי דבריו השיבתו יפה. ובפרק ראוהו ב"ד (כ"ו ב') גרסינן לא הוה ידעי רבנן מאי חלגלוגת וכן סירוגין עד דשמעוה לאמתיה דר' וכו'. ומיניה דר' הות גמרא. ובפרק ואלו מגלחין (י"ז א') דחינן דשמתא דההוא גברא דמחייה לבנו גדול וקא עבר על לפני עור וגו' ואמרי' שפחה של בית ר' לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה שלש שנים. הילכך ראייה היא ונלמוד הימנה דדין טבילה נוהג בה כמו בבת ישראל. וגרסינן בפרק החולץ הלכה המחזיר את גרושתו (מ"ה ב') עבדיה דר' חייא בר אמי אטבליה לההיא גויה לשם אינתתא. פירש רבינו יהודה ב"ר נתן לשם טבילת נידות לבא עליה ולא לשם גירות. אמר רב יוסף יכילנא לאכשורי בה ובברתה דא"ר יוסי מי לא טבלה לנידותה. פירוש אע"ג דלא לשם גירות טבלה, סתם הטובלת מנידות מתנהגת כדת ישראל וסליק לה לשם גירות. אלמא אע"ג דעבד הוה מזדהר מנידות דגויה, אע"ג דגוים לא איתרבו לזיבה וגזירה דרבנן היא, ולשם גירות לא חשש להטביל, ואפ"ה קפיד (בגירותה) [בנידותה] ואי לאו דשם נידות דשפחה קאי עלה בכרת, לא היה מחמיר כאן על עצמו. ואין לדחות דלנקיות בעלמא הוה עביד, דא"כ בהא לא אמר רב דליסלק לה לשם גירות. וגם חקרתי שנזהרות בטבילה. ותו לא מידי. אבי העזרי.
<h2>דף סו:</h2>
שאלני הרב ר' שאלתיאל. גרסינן בפרק בתרא דנידה (ס"ו ב') מעשה בשפחתו של רבי שטבלה ונמצא עצם בין שיניה, ופרשב"ם שטבלה לטהרות כההיא דשפחתו של רבן גמליאל דפ"ק דנידה (ו' ב'). ומיבעיא ליה אי לבעלה בעיא טבילה לנידותה אי נמי לגבי ישראל הבא עליה אי קאי עלה בכרת או לא. השיבותיו פשיטא לי דדין נידות נוהג בה, לגבי עבד אי נמי לגבי ישראל, כי ישראלית. ולאו דווקא נקט (רבנן) [רבנו] לטהרות. דתניא בפרשת זבה בתורת כהנים (פ' מצורע רפ"ה) ואשה בין גיורת בין שפחה בין משוחררת בין בת ישראל כי תזוב זוב דמה וגו' זבה מחמת עצמה ולא מחמת וולד. ונראה דאע"ג דואשה כי תהיה זבה האמור בנידה מפקי לדרשא אחרת לרבות קטנה [נדה מ"ד ע"א], גלי בזבה וה"ה לנידה. ותו דכל נשיא האידנא ספק זבות נינהו כדאיתא בנידה (ס"ז ב'), והא איתרבאי לזיבה. ותו דזבה בלא נידות לא משכחת ליה וכי איתרבאי לכל (פרשה) [פרטא] האמור בפרשה איתרבאי לספירת ז' נקיים איתרבאי וכתיב ואחר תטהר אחר מעשה תטהר. והא מייתינן בשילהי נידה (שם) לגבי בעלה. וכתיב ואיש כי ישכב את אשה זבה וגו' וכיון דכתיב אשה ממילא איתרבאי שפחה. וא"ת למה לי קרא תיפוק ליה מלה לה מאשה. תריץ כדמשנינן בפ"ק דכריתות (ז' ב') אהא דתנן אלו מביאות קרבן ונאכל המפלת וכו' עד וכן השפחה, ומפ' בגמרא שפחה מנלן דתניא בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה מניין ת"ל אשה מכל מקום. ובתורת כהנים (ר"פ תזריע) גרסינן שפחה בין משוחררת בין שאינה משוחררת מניין ת"ל אשה. ופריך מאי וכן השפחה, פירוש פשיטא דהא גמרינן לה לה, ומשני סד"א כי אמרינן כל מצוה שהאשה חייבת עבד חייב אשה פטורה עבד פטור הני מילי דבר ששוה באיש ובאשה אבל יולדת דבנשים איתה ובאנשים ליתה אימא לא תתחייב שפחה להכי תנן וכן השפחה. ואומר אני דהוא הדין דהך פירכא ופירוקא שייכא לשנויי נמי אקרא דאשה דאיצטרך לרבויי שפחה. דדכוות' פרכינן בפ"ק דחגיגה (ד' א') אקרא דאת פני האדון כי האי גוונא. ובפ"ק דתמורה (ב' ב') נמי כי האי גוונא אפירכא דקרא דכי יעשו מכל חטאת האדם וגו' אמילתא אחריתי. והוא הדין אריבוייה דזיבה שייך נמי לשנויי הכי, דאיש אינו מטמא מדם היוצא מפי אמה כמו אשה ועוד יש חילוק ביניהן. ומיהו עבד איתרבאי נמי בתורת כהנים (ר"פ זבים) לגבי איש כי יזוב יהיה זבה וגו' כדין ישראל. ואע"ג דלא תפסי בה קידושין שייך בה כרת כדין הבא על הפנויה נידה או על אשת איש נידה. כדתנן בפרק ד' אחין (יבמות ל"ג ב') שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו של זה לזה ושל זה לזה חייבין עליה משום אשת איש וכו' עד ואם היו נידות חייבין אף משום נידה. ובכריתות פרק אמרו לו (י"ד א') תנן יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאות הבא על בתו ואחותו ואשת אחיו ואשת אחי (אחיו) [אביו] ואשת איש ונידה. ומייתי לה בגמרא באיסור מוסיף הויא ליה נידה מיגו דאיתוסף איסורא לגבי בעלה איתוסף בה נמי איסורא לגבי דידיה. ומינה שמעינן נמי אפנויה, דאיסור אשת איש איסור אחר בפני עצמו הוא, ומשום נידה מיחייב אע"ג דלאו אשתו היא, הילכך גבי שפחה נמי לא שנא. וכלו ברייתות תנן סתמא הבא על הנידה, משמע אפילו פנוייה. ובריש פרק בנות כותים (ל"ב א') ובתורת כהנים (זבים פרשתא ד') מרבי' אפילו בת יום אחד לנידה, ומיהו אין ראייה משום דאיכא למימר לטהרות קאמר, דהא אין ראוייה לביאה, וכן משמע התם (פ' בנות כותים) גבי והטבילוה קודם לאמה. וגם מההיא דפ"ב דע"ז (ל"ו ב') דגזרו הבא על הגויה חייב משום נשג"א נשג"ז אין ראייה, דהתם גזרו אפילו אי לאו נידה היא כי היכי שגזרו משום שפחה ומשום אשת איש אע"ג דליתנהו בה. ובברכות בפרק מי שמתו הלכה בעל קרי בירושלמי (ה"ד) גרסינן בימי ר' יהושע ב"ל בקשו לעקור את הטבילה הזו מפני נשי הגליל שהיו נעקרות, פירוש אטבילות בעלי קריים קאי ולא היו משמשין בעליהן בשביל טורח הטבילה שחרית, אמר להן ר' יהושע ב"ל דבר שהוא גודר את ישראל מן העבירה אתם מבקשין לעקור אותו מהו גודר מן העבירה מעשה בשומר כרמים שבא ליזקק עם אשת איש עד שהן מתקנין היכן הן טובלין עברו עוברין ושבין ובטלה העבירה מעשה באחד שבא ליזקק לשפחתו של ר' אמרה לו אם אין גבירתי טובלת אין אני טובלת אמר לה לא כבהמה את אמרה לו לא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל שנאמר כל שוכב עם הבהמה וגו'. ואע"ג דמעשה דאשת איש משום טבילה דידיה מייתי שהיו מתקנין אנה יטבול לאחר ביאה מקירויו, מיהו גם היא היה לה לטבול דקאמר האיך הם טובלין. ומעשה בשפחתה של ר' משום טבילה דנידות הוה ואע"ג דאטבילה קרי מייתי לה, אגב גררא מייתי לה דאיכא פרישת עבירה על ידי טבילה. ואע"ג דקאמר לה לא כבהמה את, איהי הות גמרא טפי מיניה וידעה דבעי טבילה ולפי דבריו השיבתו יפה. ובפרק ראוהו ב"ד (כ"ו ב') גרסינן לא הוה ידעי רבנן מאי חלגלוגת וכן סירוגין עד דשמעוה לאמתיה דר' וכו'. ומיניה דר' הות גמרא. ובפרק ואלו מגלחין (י"ז א') דחינן דשמתא דההוא גברא דמחייה לבנו גדול וקא עבר על לפני עור וגו' ואמרי' שפחה של בית ר' לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה שלש שנים. הילכך ראייה היא ונלמוד הימנה דדין טבילה נוהג בה כמו בבת ישראל. וגרסינן בפרק החולץ הלכה המחזיר את גרושתו (מ"ה ב') עבדיה דר' חייא בר אמי אטבליה לההיא גויה לשם אינתתא. פירש רבינו יהודה ב"ר נתן לשם טבילת נידות לבא עליה ולא לשם גירות. אמר רב יוסף יכילנא לאכשורי בה ובברתה דא"ר יוסי מי לא טבלה לנידותה. פירוש אע"ג דלא לשם גירות טבלה, סתם הטובלת מנידות מתנהגת כדת ישראל וסליק לה לשם גירות. אלמא אע"ג דעבד הוה מזדהר מנידות דגויה, אע"ג דגוים לא איתרבו לזיבה וגזירה דרבנן היא, ולשם גירות לא חשש להטביל, ואפ"ה קפיד (בגירותה) [בנידותה] ואי לאו דשם נידות דשפחה קאי עלה בכרת, לא היה מחמיר כאן על עצמו. ואין לדחות דלנקיות בעלמא הוה עביד, דא"כ בהא לא אמר רב דליסלק לה לשם גירות. וגם חקרתי שנזהרות בטבילה. ותו לא מידי. אבי העזרי.
